IMG_7193

מעשה בכיסא. חוויות “מהתפוח הגדול”

מעשה בכיסא שהגיע למקומו.

ב 2015 שהיתי שבוע במחיצת חברי רוברט, בדירתו בוושינגטון סקוור וילג׳.הדירה ממוקמת באזור מגורי הסגל של אוניברסיטת ניו יורק.למי שמכיר את ניו יורק יודע שזה האזור המקסים ביותר לגור בו במנהטן.

באותה תקופה היה רוברט בצומת דרכים בחייו . הפרישה מהעבודה באוניברסיטה הלכה וקרבה ושאלות העיסוק והמגורים היו על הפרק.
התהלכתי ברחובות העיר האהובה עלי בעולם וחיפשתי דרך לשמח את רוברט.באחד הימים ,הלכתי לראות תערוכה של בתה של חברתי רחל.
התערוכה התקיימה בגלריה בסוהו .
אני מביט בחלונות הראווה של חלונות היוקרה ,לפתע  פגשו עיני  בכסא נדנדה מעוצב  ,שעמד בחלון הראווה של חנות רהיטים מפורסמת.
נכנסתי לחנות ושאלתי על הכסא .קבלתי הסבר מפורט על הכסא שעוצב על ידי מעצב רהיטים מפורסם בגרמניה.הכסא שמחירו הגיע למחיר של למעלה מ 2,000?דולאר ,שבה את ליבי .הרמתי טלפון לרוברט ובקשתי ממנו להגיע לחנות ולראות במו עיניו את הפלא השמיני בכבודו ובעצמו .רוברט לא הסכים להגיע וטען בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, שהוא מודה לי מאד ומעריך מאד את התלהבותי,  אך השעה אינה כשרה להוצאה כספית חריגה .לא הרפיתי מההתלהבות והודעתי לרוברט שאני עומד לקנות לו את הכסא ולהביא אותו לדירה .רוברט הזדעק וגער בי על התלהבותי וביקש שאמנע מצעד  שאינו מקובל עליו .התאכזבתי מאד והתעצבתי שאיני מורשה להעניק את כסא הפלאים לחברי הטוב בעולם.
למה כל כך קשה לשמח אנשים ?
אחרי מספר חודשים הודיע לי רוברט שהוא ראה את הכסא בחלון הראווה של אותה חנות והכסא אכן ,זהב פרווים.

שלוש שנים עברו .רוברט פרש מהעבודה וקיבל מהאוניברסיטה דירה חדשה שתוכל לשרת אותו במשך שנים.

בשלוש השנים האחרונות לא הזדמנתי לניו יורק ושמרתי על קשר קרוב עם רוברט.
בשבת שעברה ,באתי לביקור של שבוע אצל רוברט.הגעתי בטיסה מיגעת של 12 שעות מהוואי . חברי קיבל את פני בשימחה רבה והדירה החדשה אכן יפה מקודמתה.
מרפסת נוי יפה משקיפה על גן ציבורי  מקסים ביופיו .
אחרי מנוחה של מספר שעות הלכנו לעשות קניות במרכול שרוברט מבקר בו לעיתים קרובות .
החנות נמצאת בקרבת מקום לחנות הרהיטים ,בה ראינו את הכסא .נגשנו למקום והתפלאנו לראות שהחנות נמצאת במקומה ,אבל מוקפת בשלטי ענק המבשרים על סגירת החנות ועל מכירה כללית המתחילה ביום רביעי בבוקר .כשהתקרבנו ראינו את הכסא עומד באותו חלון ראווה.שנינו התרגשנו מהמיפגש המחודש עם הכסא.
הצצתי פנימה וראינו שבתוך החנות נמצאת אשה .
דפקנו על הדלתות הנעולות של החנות .הדלת ניפתחה ומתוכה יצאה  אשה קטנת קומה ,שהודיעה לנו שהחנות סגורה ותפתח למכירת חיסול ביום רביעי.באורח פלא הסכימה האשה להקשיב לסיפור הקשר שלנו עם הכסא . ניכנסו פנימה ורוברט הורשה להתישב בכסא שעמד בחלון הראווה.
תוך כדי שהוא מתענג על הישיבה ,סיפרה לנו האשה הפולניה שאסון קרה לא מכבר ומעצב הכסא ,נהרג בתאונת דרכים בגרמניה וכל עסקיו נפסקו ושזהו הכסא האחרון שעדין לא נימכר.
שאלנו מדוע נסגרת החנות והגברת סיפרה שחברת דיסני קנתה את כל הבלוק והם עומדים להקים שם אולפנים חדשים בניו יורק.
דברנו על  המוות העצוב  ועל סגירת העסק שהיה פעיל למעלה מ30 שנים.

בקשנו לקנות את הכסא או לפחות להשאיר מקדמה אבל האשה הסבירה שהדבר אינו אפשרי ושנגיע ביום רביעי ב10.00 בבוקר .הבטחנו לשוב  ולסיים את העיסקה.הסתבר שהכסא ימכר בשליש ממחירו הישן .
חזרנו הביתה שמחים ועד מהרה מצאתי את התמונות שצלמתי בקיץ 2015 .
למחרת הודיע לי רוברט שנקבעה לו פגישה בשעה היעודה  ושהוא לא יוכל להשתתף בקניה המתוכננת.הוחלט שאני אלך ואשלם מקדמה והוא יגיע מאוחר יותר וישלים את העיסקה.

בלילה שבין שלישי לרביעי ,לא ישנתי טוב ואכן  הגעתי  לפתח החנות בתשע בבוקר ,שעה לפני הפתיחה. עד מהרה התאסף תור  של קונים שנעמדו בתור שהתארך, מסביב לבלוק.
בדיוק בשעה עשר ניפתחה החנות .האשה חיכתה לי במאור פנים ונתתי לה מקדמה של 100 דולאר על חשבון קנית הכסא .כמו כן נמסר לי שמחיר הובלת הכסא 150 דולאר .ספרתי  זאת לרוברט בטלפון והוא הסביר שלא ניראה לו וביקש שלא אדאג.
בשעה 13.30 צילצל רוברט וסיפר לי שהוא קנה את הכסא וביקש את עזרתו של אחד מעובדי החנות לעזור לו לסחוב את הכסא ,תמורת תשלום הולם .בקשתי מרוברט לתעד את הולכת הכסא  ברחובות מנהטן.בדרך הביתה סיפר לי רוברט שעצרו אותו מספר אנשים ששאלו על פשר כסא הנדנדה המובל ברחבי העיר .

בשעה 14.00 נשמע צלצול בדלת כשפתחתי, ראיתי את הכסא, רוברט והעוזר מכניסים את כבוד הכיסא לדירה.

אושר גדול ניכר על פני. חלום שהתגשם . כפי שמופיע בברכה ״ על כסאו לא ישב זר״.

תם ונישלם סיפור הכסא . עונג גדול  הישיבה/שכיבה על הכסא  וממש סיבה נוספת ,לבוא ולבקר ״בתפוח הגדול״.

כשסיפרתי את הסיפור  לבתי ,היא אמרה ״אתה חי בשביל סיפורים כאלה״.

מודה ועוזב ירוחם.
כמה טוב שהפעם לא עזבתי .
(או אולי הפוך ,הכסא הגרמני מן הסתם, חלם לבוא ולגור בבית של רוברט) אני הייתי רק מספר הסיפורים שחיבר את גיבורי העלילה.משהו שקרה לי כבר בעבר.(סיפורו של קלדרון)

הסיפור ניכתב בטיסה בניו יורק לוינה בדרכי הביתה לישראל .

אין לי ספק שבקרוב אפגוש סיפור חדש.

את הסיפור ילוו תמונות שצלמנו רוברט ואני .

מוסר השכל .חברים זה ״הדבר״ האמיתי וניסים קורים…!

 

Share on facebook
Share on whatsapp
Share on twitter
Share on linkedin
Share on print
Share on email
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן